החלטה בתיק ע"מ 1227/13

העורר עצור מזה כ-26 ימים בגין חשד לפעילות במסגרת ארגון החזית העממית ובגין חשד לקשר עם ארגון החיזבאללה. ביום 14.2.13 הוארך מעצרו של העורר ב-11 ימים נוספים, ומכאן הערר שלפניי.

ב"כ העורר טען כי המדובר במי שנחקר שעות ארוכות, מבלי שחקירתו מתקדמת בשבועיים האחרונים. לטענת הסניגור, העורר מסר את כל הידוע לו, ואין כל קשר בינו לבין האשמות המיוחסות לו. הסניגור הדגיש כי לאורך מרבית תקופת החקירה העורר היה מנוע פגישה עם עו"ד, ואף על פי כן עמד על גרסתו כי אינו מעורב בעבירות המיוחסות לו. הסניגור העלה חשש כי המעצר במקרה זה הינו מעצר מניעתי ולא חקירתי ללא כל ביסוס והצדקה וללא שקיימים צרכי חקירה. הסניגור מסר כי נטען בפניו על ידי העורר כי החוקרים אמרו לעורר שהוא נחקר שעות ארוכות בלילה בשל העובדה שהוגש ערר בעניינו דבר שהוביל ל"בזבוז" שעות חקירה, ולטעמו המדובר בצעד פסול מצידם של החוקרים. הסניגור הוסיף כי אף נאמר לו בשלב מסוים שחקירתו של העורר הסתיימה וכי התיק יועבר לתביעה הצבאית, אולם מאוחר יותר נאמר לו כי המדובר בטעות, וכי החקירה נמשכת. לטענת הסניגור, מן הראוי להעביר את התיק לתביעה ולהפסיק את החקירה.

בשולי הדברים העיר הסניגור כי העורר הוכה ביום מעצרו, ועל פי החלטות קודמות של בית המשפט אמור העניין לעבור לחקירת מצ"ח, וכן העיר כי העורר אמנם מקבל טיפול רפואי, אולם אינו זוכה לתרופות להן הוא דרוש. הסניגור הציג לפניי מרשם לתרופה בשם Etopan במינון של 500 מ"ג פעמיים ביום, וטען כי גורמי הכליאה צריכים לדאוג ולספק למרשו תרופה זו.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר בהסתמך על דו"ח חסוי אותו הגישה לעיוני. התביעה ציינה כי אין חולק שהעורר רשאי להגיש ערר על מעצרו, ותיערך בדיקה בנוגע לטענותיו של העורר. עוד ציינה התביעה כי אמנם נאמר בשלב מסוים לב"כ העורר כי החקירה הסתיימה, אולם דובר בטעות בתום לב, וטעות זו תוקנה עוד באותו היום בהודעה מיידית לסניגור. התביעה הפנתה לתכנית החקירה וטענה כי קיימת הצדקה להמשך המעצר כפי שנקבע בערכאה הראשונה.

לאחר הדיון עיינתי בדו"ח מידע חסוי עדכני, וכן בחומר העולה מחקירותיו של העורר במשטרה ובשב"כ. על פניו המדובר בחקירה מורכבת בגין חשדות חמורים. על פי המידע שלפניי, חקירתו של העורר טרם מוצתה. אכן, חלה התקדמות רבה, והעורר קשר עצמו באופן חלקי למיוחס לו, אולם נדמה כי טרם הובררה התמונה העובדתית-ראייתית המלאה.

תכנית החקירה שהוצגה הינה תכנית ברורה, ממנה עולה כי קיימים צרכי חקירה משמעותיים. חרף תקופת המעצר הלא מבוטלת עד כה, לא ניתן לומר כי החקירה הסתיימה. אף לא ניתן להמשיך ולקיים חקירה זו כשהעורר אינו נתון במעצר. התרשמתי כי המדובר בחקירה המתפתחת כל העת, וגורמי החקירה פועלים בדרכים שונות על מנת לברר את האמת. מאחר והחקירה טרם הסתיימה, ומכיוון שקיימים עדיין צרכי חקירה כמוסבר בדו"ח החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

בשולי הדברים אוסיף מספר הערות. ראשית, בנוגע לטענות באשר להכאתו של העורר, הרי שכבר בהחלטה מיום 30.1.13 שניתנה מפי כב' הנשיא, הורה בית המשפט לערעורים על העברת הנושא לבדיקת מצ"ח. בטוחני כי הגורמים הרלוונטיים פעלו בהתאם להחלטת הנשיא, ואף הסניגור אישר כי העניין בטיפול.

בכל הנוגע לטיפול הרפואי, הרי שהסניגור עצמו אישר כי העורר מטופל במרפאת הכלא ואף מצאתי לכך אישור במידע שהוצג לפניי. יחד עם זאת, אני מפנה את תשומת לב מתקן הכליאה לטענה כי העורר אמור להיות מטופל באמצעות התרופה Etopan. לפיכך, על מתקן הכליאה לדאוג להביא את העורר לבדיקה בפני רופא על מנת שזה ישקול שימוש בתרופה זו במידת הצורך.

באשר לטענה על חקירה בשעות לילה מאוחרות כ"עונש" על הגשת ערר, מסר לי התובע כי מבירור שערך עם גורמי החקירה עלה כי לטענה זו אין כל שחר. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, דומני כי בשלב זה די בבדיקה זו, אם כי כמובן אין בכך כדי למנוע כל טענה שתועלה בעתיד בהליך המתאים לכך.

ניתנה היום, 17 בפברואר 2013, ז' באדר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: